<h1>הפרדס לרש"י סימן פ"ו</h1>
<h2>דף מא.</h2>
הביאו לפניו פירות על השולחן פליגי בה ר' יהודה ורבנן אם יש ביניהם אחד משבעה המינין עליו הוא מברך תחילה ופוטר את השאר דכיון דכולם לפניו ברכה אחת פוטרת לכולן דקסבר רבי יהודה חשוב עדיף ורבנן סברי חביב עדיף מה שבלב האדם אוהבו ומחבבו משאר המינין עליו הוא מברך ופוטר את השאר והלכה כרבים. ופעמים ראיתי את ר' כשמביאין על השלחן בשר של חידוש או בשר מבושם או בצים מטוגנין בדבש נוטל ומברך שהכל קודם שיבצע ברכה המוציא, אומר לי זה חביב בעיני יותר מן הפת ונוח לי ליתן ברכתו לשבח את קוני כאשר אני אוהב, ואילו מביאין לו פרי אחר לאחר שבירך על הראשון חוזר ומברך עליו דכיון שלא היה לפניו בשעת ברכת ראשון מאן פטר ליה להאי. ואם אכל רקיקין חלות דקין כגון אוכלירש קנישטלש היכא דקבע סעודתיה עלייהו כגון שאנו עושין בלילי ברית מילה מברכין עליהם המוציא לחם ולאחריהם ברכת המוציא דכיון דאחשבינהו פיתא לאקבועי עיקר סעודתיה עלייהו בעי ברכה כלחם ממש כדאמר גבי טרוקינוס (לח.) מר זוטרא קבע עלייהו ברכת המוציא ושלש ברכות הואיל ומחמשת המינין נינהו אבל ברכה של אחריהם לא מצי אמרינן על המחיה ועל הכלכלה דלאו מין מחייה הם ולא סעדי ליבאי אבל לא [אל] השבע אכיל להו וסגיא בבורא נפשות רבות כמו מייא וירקא בעלמא מידי דהוה אכוסס את האורז דאמר התם (לז.) לפניו בורא פרי האדמה ולבסוף ולא כלום מ"ר.
